בשנת 1959 נִפגְשׁו נשיא בְּרִית הַמוֹעָצוֹת חְרוּשְׁצוֹב וסְגַן נשיא ארצות הברית ניקסון בסִיטוּאַצְיָה יוֹצֵאת דוֹפֶן: הם ביקרו יחד בתַעֲרוּכָה הָאֲמֶרִיקָאִית במוסקבה. בתערוכה יכלו מְבַקְרִים רוסים ללמוד על הַתַּרְבּוּת הָאֲמֶרִיקָאִית: היו שם כְּלֵי מִטְבָּח, מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל, מוּצְרֵי אֶלֶקְטְרוֹנִיקָה וגם דוּכָן של חברת פפסי קולה. המַטָּרָה של התערוכה הייתה לְשַׁכְנֵעַ את הרוסים שהַֹשִיטָה הַקָפִּיטָלִיסְטִית טובה יותר, ושלום הוא הדרך הנכונה. אבל היו גם אינטרסים אחרים: המנכ"ל (CEO) של פפסי היה חבר קרוב של הנשיא טרומן. המטרה שלו הייתה להיכנס לשוק הרוסי. אחרי הרבה עבודה, זה הצליח: מִֹשְנַת 1972 אפשר היה לראות את כולם בברית המועצות שותים פפסי קולה. הַתְגוּבַה של הַצִיבּוּר הסובייטי הייתה מצוינת, והַמַשְׁקֶה הפך פופולרי מאוד. בגלל העֵרֶךְ הנמוך של הרובל, ברית המועצות לא שילמה לפפסי בכסף אלא בבַּקְבּוּקֵי וודקה סטוליצ'ניה. בשנת 1985, פפסי שָׁבְרָה שִׂיא עם 16 מִפְעָלִים בברית המועצות. בסוף הַמִלְחָמָה הַקָרָה, הַכַּלְכָּלָה הרוסית כבר הייתה חלשה מאוד. לכן, רוסיה החליטה לשלם לפפסי בצְוֹלְלוֹת ישנות. אַגַדַה אורבנית מספרת שבזמן הזה לפפסי היה צִי יַמִי עֲנָק. אבל הסיפור הָאֲמִתִי פחות מעניין: פפסי לא השתמשה בצוללות אף פעם. הן היו ישנות מדי והיא מכרה אותן מִיַד. בֹשְנוֹת ה-90 נכנסה גם קוקה קולה (סֵמֶל הַקָפִּיטָלִיזְם!) לברית המועצות. פפסי הִמְשִׁיכָה למכור ברוסיה ובמזרח אירופה, אבל יְמֵי הַזוֹהַר שלה במַעֲצָמָה הסובייטית היו מֵאֲחוֹר.
